מכתבים ללא מענה

היום הייתי רוצה לשלוח מכתב לחנין זועבי, לבקש ממנה לפעול נגד ארצות הברית ובנות בריתה אשר הרגו רועה צאן שוחר שלום בשם אוסמה בן לאדן שהתגורר לו בשקט בבית מכוער למדי בפאקיסטן.
הייתי רוצה גם לשאול את העו”ד שמייצג את המאפיונרים הערבים שבפשיטה מוצאים אצלהם כמויות של נשק, סמים (זה היה נראה כמו הרואין) ועוד שלושה מליון ש”ח במזומן שלהם אין מקור “נקי”, האם הוא ייצג אותי אם ארצח את כל הנוכחים בכמה גני ילדים ואוכל את גופותיהם, על כאב בטח אוכל לתבוע את העיריה?

ג׳מייל – עוד פיצ׳ר שיעזור לכם להתנהל

לא פעם חשבתם מאיפה הגיעו מפרסמי דואר זבל אליכם, ג׳ימייל נותנת מענה מעניין וכרגיל – בחינם.
כשאתם בעלי דומיין משלכם, שעליו תיבת הדואר שלכם, הכל נראה פשוט יותר, פשוט יוצרים תיבת catch-all וכשנרשמים לאתר או שירות כלשהו מציינים תיבה חדשה, שתגיע בכל זאת לתיבה הראשית, לדוגמא, כשפותחים חשבון בadc (חשבון מפתח של אפל ) מציינים כתובת adc@yourname.co.il, אבל, יחד עם העובדה שאדם מן השורה רשום לכ20 שירותים או אתרים, העניין הופך לסיוט של משחק זכרון וגם כמה שלא תהיו טובים בקונפיגורציה של האנטי ספאם, אין על גוגל. גוגל עשו את העבודה בשבילנו ויצרו ״כינויים״, מעכשיו, ניתן לצרף זיהוי נוסף לכתובת מייל הקיימת ולדעת מי בדיוק סוחר במייל שלכם.
אז איך עושים את זה?
נגיד וכתובת המייל שלכם היא Shem@gmail.com, כשתרצו להרשם לאתר דפוק תציינו כתובת shem+dafuk@gmail.com והמייל יגיע לתיבתכם הרגילה בציון הדפוק בכתובת.

הבעיה היא שבמשך שנים, הפלוס לא היה תו חוקי בכתובת הדואל, לכן רק חברות המודעות לחידושים מאפשרות להשתמש בטריק, גם לא ממש בעיה לסנן את התוספת בעזרת ביטוי קצרצר, אך בכל זאת ניתן להשתעשע ולשלוח לחברים מייל עם תוספת מצחיקה.

מעבר מרד האט לדביאן

לפני בערך 13 שנים בחור אחד הראה לי מערכת הפעלה משונה או יותר נכון, שונה, מדוס ווינדווס שהכרתי עד אז וזה סיקרן אותי נורא, הוא גם הראה לי קוד מקור של תוכנה ב  perl ואז התחיל הרומן שלי עם לינוקס. זה היה רד הט, לדעתי גירסא 6 וחיבור האינטרנט שהיה מופעל אז ביחדיו בחיבור הטלפון סיפק לנו מספיק בידור, עוד לפני הקמתם של יוטיוב ופייסבוק.
מאז הייתי אוהד שרוף של רד-האט והשתמשתי בה לצורותיה עד השנה האחרונה, עד שעייפתי מלקמפל מחדש תוכנה אחרי תוכנה אם דרישות העבודה או פרוייקט כזה או אחר דרשו תוכנה “טרייה”, היום, אחרי שבמקבוק יש לי את macports, סביבת העבודה העדיפה אחריו היא דביאן וכי למה?
אני מקבל עדכונים טריים, הוכנסה אופציית הservice להפעלה נוחה של שירותים ועכשיו אני לא צריך לחפש מה בדיוק צריך לעשות, start או -d.
אני שלם עם תמיכה ארוכת טווח ונוחות המוכרת של לינוקס.
תודה למפתחיה.

נפלו העננים או למה אני לא ממש מאמין במחשוב ענן

כשגיליתי מהו מחשוב עננים צחקתי נורא. מה זה? שאלתי את עצמי ואת המעביד שלי, למחשוב ענן הזה יש שוק? אנשים קונים את זה או שזה סתם באז וזהו? מסתבר שגם החברה בה אני עובד מציעה שירותי ענן, אבל הם לא משלמים לי על פרסום, אז אין שם וגם מדובר במשהו אחר לגמרי.
היום נפל מערך הEC2 של אמאזון! השתמשתי בו תקופה (הנבלות הציעו לי אותו בחינם, אבל בסוף איימו לחייב אותי בסנט עבור טיפונת משאבים) ולא אהבתי במיוחד את כל הכלים שהם נותנים, ככל הנראה הצרכים שלי לא הגיעו לברוקרטיה מערכתית, חוץ ממני משתמשים בשירות עוד מאות משחקי פייסבוק, סטארטאפים ומי לא, יש כבר חבר’ה טובים שעשו רשימה של נפגעים בנפילה וכולנו מחכים בקוצר רוח להבין מה קרה.
מחשוב ענן בעקרון נועד לתת מענה לגמישות במשאבים, קונפיגורציות ועמידות לסטארטאפ היפה שלכם, סתם כדי לתת תמונה מובנת יותר, אישה טיפוסית לוקחת איתה 3 מזוודות לטיול של סופ”ש אחד וכי למה? נכון, לגיבוי, בזמן שזכר טיפוסי מסתדר עם אותו הג’ינס, 5 חולצות וחמישה סטים של גרביים-תחתונים שנכנסים לתיק גב קטן, אז הגישה הנשית “אולי יזמינו אותנו לארוחה אצל המלכה, לכן אני חייבת 4 שמלות ערב” היא בעצם הגישה המעוננת, של הקצבת משאבים מתוך מערך מחשוב מטורף עם כמות עצבנית של שטח דיסק, זכרון וליבות מעבד על פי הדרישה של הלקוח.

אני מתאחסן בחו”ל, לא אכפת לי מהמהירות, אכפת לי מה יוצא לי מהכיס ומה אני מקבל בתמורה לדולרים שלי, מכיוון שאני מסתדר עם מערכת הפעלה ריקה ולא צריך שום ניהול אני משלם רק 25 שקלים תמורת 20 ג’יגה של מקום, חצי ג’יגה זכרון וחיבור של 10 מגה רוצים גם? אני לא צוחק, שרת וירטואלי (שוב, ללא שום כלי ניהול, הכל ידני) ב5.95 דולר לחודש בלי קאטצ’

למה לא אקנה יותר מכשיר סוללרי מאורנג’

כל חברות הסוללר מפציצות את החלל הפרסומי בהצעות מפתות, סמארטפון היא מילת המפתח. יצרניות, מערכות הפעלה, תכונות ותוכנות, כל מה שמתחשק נמצא בשוק המכשירים הסוללרים, אך כרגיל חסר משהו – שירות. לפני כשנה החלפתי את המכשיר הסוללרי הקודם (אייפון דור ראשון) באייפון מתקדם יותר – 3Gs, שענה לכל דרישותיי, כעבור מספר רב יחסית של חודשים התפרק כפתור הווליום של המכשיר (ככל הנראה הנינג’ות מקופרטינו לא ממש חשבו שבישראל חם כמו בגהנום) והשלכתי אותו לתיקון. המכשיר חזר מתיקון עם כפתור קצת שרוט, אבל במקום ושוב חזר לענג את קיומי, מספר ימים לאחר קבלת המכשיר מתיקון נמאס לי שהמדבקה מלוכלכת ושרוטה ע”י מדבקות המעבדה, אז החלפתי את המדבקה וגיליתי נקודות חול או אבק מתחת למסך, פניתי לאורנג’ והם אמרו לי שהם לא רואים כלום וגם אם יש משהו – לא בעיה שלהם, הם לא פותחים את המכשירים בארץ. כעבור זמן מה עוד חבר נתקל במצב של תיקון אחראיות למכשיר ואף הוא קיבל את מכשירו עם לכלוך מתחת למסך ושלח אותו חזרה אחרי מריבה עם נציגת שירות, ככה קרה גם בפעם השניה, כאשר המכשיר חזר, היה אפשר לראות בבירור טביעת כף היד של אדם מתחת לזכוכית. הבחור זעם עוד יותר ממני וכעבור מספר שעות התקשר אליו הטכנאי ושאל מה הביעה, לאחר שראה מה הבעיה הציע לנקות את המסך מבפנים, כשאותו חבר שאל מה בעניין ההצהרה שמכשירי האייפון לא נפתחים בארץ, ענה הטכנאי “הא, נכון”. אני לא אוהב שמשקרים לי, מעתה אקנה את מכשירי הסוללר ממשווקים חיצוניים, לפחות ככה אהיה בטוח בענייני האחראיות.